1. מהפכה בתחום סימני המסחר - על הצטרפות מדינת ישראל לפרוטוקול מדריד

בחודש מאי האחרון, הצטרפה מדינת ישראל לפרוטוקול מדריד, המספק מנגנון להגשת בקשות לרישום סימן מסחר בכל המדינות החברות בו זמנית, באמצעות הגשת בקשה אחת בלבד במדינת המקור של מגיש הבקשה.

ביום 20.05.2010, בהחלטת ממשלה מס‘ 1715, החליטה ממשלת ישראל על הצטרפות מדינת ישראל לפרוטוקול מדריד (“הפרוטוקול”), שהינו פרי אמנה בינלאומית משנת 1989 המאגדת כ-85 מדינות. הוראות הפרוטוקול תכנסנה לתוקף ביום 01.09.2010, באמצעות תקנות סימני מסחר (יישום פרוטוקול מדריד), התשס”ז-2007 (“תקנות פרוטוקול מדריד”), במסגרתן יחולו שינויים נרחבים בהליכי רישום סימני המסחר בישראל.

החל מחודש ספטמבר הקרוב יוכל כל אזרח, תושב או מי שיש לו מפעל תעשייתי או מסחרי פעיל בישראל, להגיש בישראל, באמצעות רשם סימני המסחר הישראלי, בקשות בינלאומיות לרישום סימן מסחר. בקשה בינלאומית לרישום סימן מסחר אשר תוגש בישראל (”מדינת המקור”), תיבחן במשרד הבינלאומי לקניין רוחני (“WIPO” או “המשרד הבינלאומי”) בחינה פורמאלית לכשרות הבקשה (בין היתר: האם קיימת זיקה נדרשת בין המבקש למדינת המקור, והאם סיווג הסחורות ו/או השירותים המפורטים בבקשה משקף נכונה את הסיווג לפי אמנת ניס בדבר סיווג בינלאומי של סימני מסחר וסימני שירות, 1957). לאחר מכן יעביר המשרד הבינלאומי את הבקשה הבינלאומית לכל מדינת יעד שבחר המבקש.

בחינה מהותית של הבקשה לרישום סימן מסחר בכל אחת ממדינות היעד, תבוצע על ידי משרדי רישום סימני המסחר של כל אחת ממדינות היעד על-פי הדין המהותי החל באותה מדינה. עם זאת, ופה טמון אחד החידושים העיקריים בשיטה החדשה, פרוטוקול מדריד קוצב למדינות היעד השונות תקופה קבועה לבחינת הסימן (12 או 18 חודשים, לפי הנסיבות). במידה ולא נתקבל סירוב או הליך השגה מטעם משרד רישום סימני המסחר במדינת היעד במהלך התקופה הקצובה, אזי הסימן יירשם במדינת היעד באופן אוטומטי. אם הוגשו, השגות של משרד מדינת היעד (או תוגשנה התנגדויות צדדים שלישיים מקום שהליך שכזה קיים על-פי דיני אותה מדינה) ינוהלו ההליכים במדינת היעד על-פי דיניה.

בנוסף, תקנות פרוטוקול מדריד יחילו מעבר משיטה חד-סוגית, בה כל סימן נרשם לגבי כל אחד מבין סוגי הסחורות בנפרד, לשיטה רב-סוגית בה ניתן לציין בבקשת רישום אחת מספר סוגי סחורות לגבי סימן נתון. התקנות גם יגבילו את תקופת הבחינה לשנתיים, ישנו את תקופת חידוש סימן המסחר ל- 10 שנים ויעדכנו אגרות.

2. פסיקה חדשה אודות היחס בין זכויות יוצרים ודיני עשיית עושר ולא במשפט

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את תביעת מעריב נגד אתר Alljobs בגין שימוש במידע מתוך מודעות דרושים המתפרסמות במעריב ו-NRG. (ת”א 1074-05 מעריב הוצאת מודיעין בע“מ נ‘ חברת אול יו ניד ואח‘).

אתר Alljobs מציג מידע אודות משרות פנויות בשוק העבודה בישראל, והוא מאפשר צפייה במרוכז בכל המשרות הפנויות המתפרסמות על ידי מעסיקים בעיתונות ובאתרי האינטרנט השונים. המידע נאסף מפרסומים ממקורות שונים וביניהם ממדור הדרושים בעיתון מעריב מאתר האינטרנט NRG, אשר נמצא בבעלות מעריב. בתביעה כנגד האתר ומפעיליו טען מעריב כי בשימוש בתוכן מודעות הדרושים שפורסמו במעריב, ובגביית תשלום מהגולשים על מנת למסור להם את פרטי ההתקשרות של המעסיק הרלוונטי, מתעשרים אתר Alljobs ומפעיליו שלא כדין על חשבון מעריב, באופן אשר מקים לו זכאות מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל“ט – 1979 (“חוק עשיית עושר”).

מעריב הסתמך על הלכת ביהמ“ש העליון ברע“א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה נ’ פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע”מ, פ“ד נב(4) 289 (“הלכת א.ש.י.ר”), במסגרתה הכיר בית המשפט באפשרות לקיומה של עילת עשיית עושר ולא במשפט מקום שזכויות הקניין הרוחני המסורתיות אינן מתגבשות.

בפסק דין עקרוני ומפורט, ציינה השופטת ד”ר מיכל אגמון-גונן את מגמת הצמצום של עילת עשיית עושר ולא במשפט בהקשר של דיני הקניין הרוחני, ואף הוסיפה נדבך נוסף למגמה זו. השופטת קבעה כי בניגוד לדיני הפטנטים המדגמים וסימני המסחר אשר לצידם יכולה להתקיים עילת עשיית עושר ולא במשפט, הרי שדיני זכויות היוצרים מהווים הסדר שלילי ממשי - חוק זכויות יוצרים קובע מפורשות כי הגנת זכויות יוצרים לא תחול בנתוני מידע עצמם. לפיכך, מקום שהענקת סעד מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט בגין העתקת מידע תחסום בפועל את השימוש במידע זה, השייך על-פי חוק זכויות יוצרים לנחלת הכלל, אין להעניק סעד לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט (מעניין לציין כי בתחילת ההליך טען מעריב גם להפרת זכויות יוצרים, אולם ויתר על טענה זו במהלך הדיונים המקדמיים).

בית המשפט הוסיף וציין כי מקום שעיתון מעריב ואתר Alljobs מתבססים על מודלים עסקיים שונים וקהל יעד שונה, ואף כי ייתכן כי התחרות בין המודל הכלכלי החדש לישן, תפחית מהרלוונטיות ומהרווחיות של המודל הישן הרי שאין זה מתפקיד דיני עשיית עושר להעדיף מודל כלכלי מסוים על משנהו או לגרוע מן התחרות ביניהם. כניסת מוצר חדש לשוק עשויה להפחית מהכנסות המוצר הקודם, אולם יש ליחס זאת למעבר לעידן האינטרנט ולאפשרויות החדשות שהוא מביא עימו.

בית המשפט העיר כי אין בכוחן של תניות חוזיות כאמור, למנוע העתקה של מידע אשר אינו מוגן בזכויות יוצרים ואף רמז כי הניסיון למנוע שימושים מותרים ממשתמשים עשוי להוות ניצול לרעה של דיני זכויות יוצרים.

קביעות בית המשפט (לפחות כל עוד, ובמידה, שלא ישונו על ידי ביהמ”ש העליון) הינן בעלות השלכות חשובות על מודלים עסקיים של מיזמים אינטרנטיים מחד, נוכח השימושים המותרים במידע הקיים הרשת, ומנגד על ניסוח תנאי שימוש של אתרי אינטרנט בניסיון להגן על זכויותיהם במישור החוזי.

3. פסיקה חדשה אודות הזכות לאנונימיות ברשת והפרת סימני מסחר

בית המשפט העליון חזר וקבע כי אין לבתי המשפט סמכות להורות לספקי אינטרנט ונותני שירותים באינטרנט לחשוף את זהותם של גולשים אנונימיים, וקרא למחוקק לומר את דברו (ע“א 1622/09 גוגל ישראל בע“מ נ‘ חברת ברוקרטוב).

בית המשפט העליון קיבל לאחרונה את הערעור שהגישה חברת גוגל ישראל, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב אשר חייבה אותה לחשוף את כתובת ה-IP של בעל חשבון Gmail, אשר ביצע לכאורה עוולות ועבירות שונות, ביניהן הפרת סימן מסחר.

השופט ריבלין ציטט את החלטתו התקדימית בעניין רמי מור (רע“א 4447/07 מור נ‘ ברק אי.טי.סי [1995] החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע“מ (טרם פורסם)), וקבע כי אין בדין הישראלי מסגרת דיונית ראויה הנוגעת לסמכות בית המשפט ליתן צו שיורה לצד ג‘, שנגדו אין לתובע כל עילת תביעה ישירה, לחשוף זהות של גולש אנונימי. הוא ציין כי אין מדובר בעניין טכני גרידא, שכן מן הבחינה המהותית לא קיימת, לעת עתה, תביעה ללא נתבע. מלאכת איתור הנתבע מוטלת כיום על שכמו של המבקש לתבוע. הכרה באפשרות לרתום את המערכת המשפטית ואת הצד השלישי לשם עריכת הליך מעין חקירתי, טרם המשפט, מצריכה הסדרה חקיקתית.

השופט ריבלין הדגיש כי אין בהיעדרה של מסגרת דיונית כאמור, כדי לאיין את קיומה של העוולה. זכות הקיימת במרחב הפיזי, קיימת גם במרחב הווירטואלי. כך לגבי זכויות קנייניות דוגמת זכויות בסימן מסחרי וכך לגבי הזכות לשם טוב.