1. בית המשפט העליון בארצות הברית הותיר פתח רחב לרישום פטנטים על שיטות לעשיית עסקים

Business as Usual for Business Method Patents? בית המשפט העליון בארצות הברית הותיר פתח רחב לרישום פטנטים על שיטות לעשיית עסקים

לאחר ציפייה ארוכה, ניתנה בסוף חודש יוני החלטת בית המשפט העליון בארצות הברית בעניין Bilski v. Kappos (“פרשת בילסקי”). רבים קיוו ששופטי בית המשפט העליון ינצלו את ההזדמנות על מנת להתוות גבולות ברורים באחת הסוגיות המרכזיות בדיני פטנטים בעשור האחרון - האם שיטות לעשיית עסקים נחשבות ככשירות להגנת פטנט תחת חוק הפטנטים האמריקאי. חרף הציפיות, בית המשפט העליון נמנע מלקבוע מבחן ברור בסוגיה זו, ובכך הותיר פתח רחב לרישום פטנטים על שיטות לעשיית עסקים, לצד חוסר ודאות לגבי העתיד.

במרכזה של פרשת בילסקי, עמדה בקשה לרישום פטנט על שיטה לגידור סיכונים בסחר בניירות ערך, הנובעים משינוי מחירים בשוק האנרגיה. הבקשה הוגשה בשנת 1997 למשרד הפטנטים האמריקאי (USPTO), על ידי בילסקי וממציא נוסף. לאחר דין ודברים ממושך עם משרד הפטנטים, האחרון דחה את הבקשה והממציאים ערערו לבית המשפט הפדראלי. בית המשפט הפדראלי דחה את הערעור, וקבע כי תהליך יהיה כשיר לרישום כפטנט אך ורק אם הוא קשור למכונה ספציפית (tied to a particular machine) או מחולל שינוי של מצב מסוים (transforms a particular article) (“מבחן המכונה או הטרנספורמציה”). ביהמ”ש הפדראלי התנער בהחלטתו זו מהמבחן הרחב יותר של ”תוצאה מועילה, קונקרטית וניתנת לתפיסה” (“useful, concrete and tangible result”), אשר נקבע על ידו עשור קודם לכן, בשנת 1998 בפרשת State Street Bank, בהחלטה שנחשבה כזו שפתחה את הפתח הרחב בדין האמריקאי לכשירותן של המצאות שעניינן שיטות עסקיות להגנה בפטנטים. בקשת הפטנט של בילסקי נמצאה כמי שאיננה קשורה במכונה ספציפית ואיננה משנה מצב מסוים, ולפיכך אינה כשירה לרישום כפטנט.

בעקבות פסק הדין של בית המשפט הפדראלי, הוגש ערעור לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע בדעת רוב כי חוק הפטנטים האמריקאי אינו מונע באופן גורף רישום פטנט על שיטות לעשיית עסקים. בית המשפט הוסיף וחזר על תקדימיו לפיהם החריגים היחידים לכשירות הגנה בפטנטים תחת הדין האמריקאי הינם חוקי הטבע, תופעות פיסיקאליות ורעיונות אבסטרקטיים. שופטי בית המשפט העליון דחו אמנם את ערעורו של בילסקי וקבעו כי בקשת הפטנט על המצאה שעניינה שיטת גידור סיכוני ניירות ערך איננה ראויה להגנה, אלא שהסיבה לדחייה אינה היותה של ההמצאה שיטה לעשיית עסקים, כי אם היותה רעיון מופשט (abstract idea) גרידא

זאת ועוד, בית המשפט העליון קבע כי הערכאה הפדראלית טעתה בקובעה את מבחן המכונה או הטרנספורמציה כמבחן הבלעדי וממצה לבדיקה האם תהליך הינו כשיר לרישום כפטנט. שופטי הרובקבעו כי מבחן זה הינו כלי עזר בלבד, או במילים אחרות - תנאי מספיק אך לא הכרחי לכשירותו של תהליך לרישום כפטנט. מבחן בלעדי אחר לא נקבע על ידי בית המשפט העליון.

להחלטה בפרשת בילסקי משמעות אופרטיבית חשובה עבור ממציאים ועסקים בעולם ובישראל, ובמיוחד עבור חברות הזנק ומיזמים אינטרנטיים העוסקים לעיתים תכופות בתהליכים ושיטות עסקיות. ראשית, אין מניעה גורפת לרישומן של שיטות עסקיות כהמצאות כשירות פטנט. שנית, תהליכים (לרבות שיטות) שוב אינם חייבים להיות קשורים למכונה ספציפית או לבצע טרנספורמציה של מצב מסוים, על מנת להיחשב ככשירים להגנת פטנט תחת הדין האמריקאי. עם זאת, משרד הפטנטים ובתי המשפט האמריקאים ישתמשו גם במבחן המכונה או הטרנספורמציה ככלי עזר, ולפיכך ניסוח פטנטים באופן העונה על מבחן זה עודנו חשוב מאוד.

מנגד, חשוב לציין כי מבחן הכשירות לפטנט איננו אלא מבחן סף לקבלת הגנה בפטנטים. על המצאות לעמוד בתנאים נוספים על מנת לזכות בהגנת פטנט. תנאים אלה כוללים בעיקרם חדשנות, קיומה של התקשרות המצאתי ושימושיות. המצאות של שיטות עסקיות אשר כל מהותן הינו מיחשוב תהליכים ידועים ומוכרים, אף כי אינן פסולות מראש להגנת פטנט על פי פסיקת ביהמ”ש העליון האמריקאי בפרשת בילסקי, עשויות להיכשל נוכח מבחנים נוספים אלו.

לבסוף, חשוב להדגיש כי החלטה בפרשת בילסקי מתייחסת למצב המשפטי בארה“ב בלבד. בישראל, רשם הפטנטים קבע מפורשות בשנת 2006, כי שיטות עסקיות טהורות אינן זכאיות להגנת פטנט (פרשת אלי תמיר). עם זאת, נושא זה טרם נדון בערכאות גבוהות יותר בישראל. נוכח היותו של השוק האמריקאי שוק יעד עיקרי, האפשרות לזכות בהגנה בשוק זה הינה בעלת חשיבות עליונה עבור עסקים בעולם כולו, ובישראל בפרט.

בית המשפט קיבל את טענות ההגנה של יו-טיוב, לפיהן היא נהנית מהגנת ה-“safe harbor” המצויה בסעיף 512 ל-Digital Millennium Copyright Act”) DMCA”). סעיף זה קובע, בין היתר, כי לא יינתנו סעדים נגד ספק שירותי תוכן המפעיל אתר אינטרנט, בגין אחסון של תכנים מפירים שהועלו על ידי משתמשי האתר, אם: (1) לאותו ספק לא היה “ידע ממשי” אודות הפרות ספציפיות או כי לא היה מודע ל“נסיבות ועובדות שמהן ניתן ללמוד על פעילות מפירה”; (2) הוא לא מרוויח ישירות מהפעילות המפרה; ו- (3) מרגע שקיבל הודעה על הפרות של זכויות יוצרים, הוא פעל במהירות על מנת להוריד או למנוע גישה לתכנים המפרים.

תיחשב כ”דגל אדום” אשר אמור להתריע בפני ספק התוכן על ההפרה ולהקנות לו “ידע ממשי” או מודעות לגבי העובדות והנסיבות הרלוונטיות אליה. בהתבסס על פרשנות זו, בית המשפט קבע שליו-טיוב לא היו ידע ממשי או מודעות לנסיבות ועובדות שמהן ניתן ללמוד על כך שמתבצעת באתר האינטרנט שלה פעילות המפרה את זכויות היוצרים של ויאקום, ופסק שהיא זכאית ליהנות מהגנת ה“safe harbor” של ה-DMCA.

בעקבות הפסיקה, אשר עוררה עניין רב בארצות הברית ובעולם כולו, ויאקום הודיעה שהיא מאוכזבת, אך היא בטוחה כי תנצח בערעור. גוגל, מצידה, הודיעה שמדובר בניצחון לא רק עבורה, אלא גם עבור מיליארדי גולשים ברחבי העולם.